✍ Scribed by מרגריט דיראס
No coin nor oath required. For personal study only.
"המאהב יצא לאור בשנת 1984 והוכתר מיד כאחת מיצירות המופת של זמנו. הספר זכה לשבחי הביקורת ברחבי העולם וזיכה את מרגריט דיראס בפרס גונקור. הוא תורגם ל־30 שפות, עובד לקולנוע והיה לאחד מרבי המכר הצרפתיים הגדולים בכל הזמנים. מרגריט דיראס (1996-1914) נחשבת לאחת הסופרות הבולטות של המאה הקודמת. מיצירותיה שראו אור בעברית: "הירושימה אהובתי", "מודראטו קנטבילה", "הכאב", ו"סכר נגד האוקיאנוס השקט". -- מן כריכה אחורית.
📜 SIMILAR VOLUMES
"זוג שממשיך רק מפני שהתחיל: האם זה העתיד המצפה להם? ידידוּת, חיבה, אך שום סיבה אמיתית לחיות יחד כך זה יהיה?" בשנת 1965 כתבה הפילוסופית והסופרת הפמיניסטיתסימון דה בובואררומן קצר בשם "אי-הבנה במוסקבה". הרומן מגולל סיפור פשוט לכאורה על זוג נשוי מפריז, בעל ואישה בשנות השישים לחייהם, שמגיעים לחופשה בת חו
בית מאיה, אחת היצירות המרשימות ביותר של הסיפורת האירופית במאה התשע־עשרה ותרגום ראשון של רומן מאת אֵסָה דֶה קֶיְרוֹשׁ לעברית, הוא אחד מנכסי צאן ברזל של הספרות הפורטוגלית, ואינו נופל במאומה מיצירות מופת אוניברסליות שהעניקו לאנושות באותה מאה סופרים כגון בלזק, דיקנס, טולסטוי ופלובר. הרומן רחב היריעה, ש
בספר ארבע ההסכמות מסביר רואיס את מקור האמונות המגבילות אותנו, הגוזלות מאתנו את השמחה ויוצרות סבל מיותר. ארבע ההסכמות, המושתתות על החוכמה הטולטקית העתיקה, מעניקות צופן רב עוצמה של התנהגות, צופן שבכוחו לעזור לנו להפוך את חיינו לחוויה של חופש, אושר אמיתי ואהבה.
כשחכם נכנס לחדר, כולם אומרים, "פששששש.. איזה חכם הוא!" כשצדיק נכנס לחדר כולם אומרים, "פששששש.. איזה חכם אני!" וכשהשראה נכנסת לחדר כולם שרים ורוקדים! חאפיז קיבל השרה מנופיי קדם, מסודות היקום, ממורי רוח, מחכמת הדת והמוסר. אך גם מהמוסיקה ומרצפת בית היין שהוא לוגם עליה לשוכרה, מחיק אשה טובה ומהזיות צחוק
"הספר הזה הוא עלי," היא כותבת, "אבל אני לא יחידה. בתים כמו הבית שבו גדלתי צפים איכשהו בחלל, הרחק מהישג ידם של עובדים סוציאליים, מחוץ לטווח ההשפעה של מהפכות כמו מי טו, בלי להשאיר סימן ברשתות החברתיות. מסויטים ומבודדים, הם מצפינים בחוכמה את הסודות שלהם כמו ארגוני פשיעה. כדי לכתוב על זה אין לי ברירה אל
טוב, אז נכנסתי לבית ההוא, הצצתי מהחלון ההוא, את המת כבר לקחו משם והדשא היה ריק, ציפורים מוזרות התעופפו מעליו. לצדי הייתה בחורה כבת עשרים וארבע, הצעירה מבין שתי הנשים שפגשתי במהלך החקירה שלי. לצד המת, הן הגיבורות של הסיפור הזה. זהו חומר שהופך לעול אם לא עושים ממנו סרט, אני כותב עליו כדי להשתחרר ממנו.