✍ Scribed by פיליפ רות
No coin nor oath required. For personal study only.
"דוקטור, אלה החיים היחידים שלי, ואני חי אותם באמצע בדיחה יהודית!" אלכסנדר פורטנוי הוא צעיר אמריקאי–יהודי ששנים ארוכות ניסה והצליח להיות ילד טוב של אמא, להצטיין בלימודים ולהתקדם בחיים עד לתפקיד בכיר למדי בעיריית ניו יורק. אבל פורטנוי הוא גם גבר אחוז חרדות ורדוף רגשי אשמה, כי הבעיה של פורטנוי היא אובססיה לסקס — כל סקס. בגיל 33, אחרי ביקור טראומתי במדינת ישראל, הוא משתרע על ספת הפסיכיאטר ומתוודה, מספר "הכול" בניסיון לגלות את שורש ה"מחלה"...
📜 SIMILAR VOLUMES
נופים ממטרופולין המוות הוא טקסט מהמם בצלילותו ובעוצמתו. דבר בדרך סיפורו או בהיקפו אינו מרמז על האגרוף הממשמש שהוא אוצר בחובו או על יופיו כיצירת אמנות. הוא מחזיק בלבו איזו תמצית נוראה ורבת הוד שלאורה מתפרשים, כמו לראשונה, נופי מטרופולין המוות, הגבולות האיומים שנחצו בה וטיבו של שבר שלעולם לא יוכל לתקו
הערים הסמויות מעין - קלאסיקה של המאה ה-20, אחת מפסגות יצירותיו של איטאלו קאלווינו. יצירה שנעה בין הריאליסטי לפלאי, יומן מסע הגותי-פיוטי. "הערים שלך אינן קיימות. אולי אף לא היו מעולם. ודאי כי שוב לא תהיינה קיימות לעולם". כך מעיר הקיסר הסיני קובּלָאִי חאן למרקו פולו, המתאר באוזניו את הערים שראה במסע
"מי יכתוב את קורות מה שיכולתי להיות?" - כך שואל את עצמו פרננדו פסואה ב"החטא הקדמון". את קורותיו הוא כתב מעט-מעט: אפריקני, גרמני, ברזילאי, צרפתי, אנגלי ופורטוגלי; מלוכן ופעיל רפובליקני; מפענח סודות, פילוסוף, גיאוגרף, גרפולוג, עיתונאי ומטורף; מאבחן כללי, פסיכולוג ופסיכיאטר; גבר, אישה ורוח; אריסטוקרט,
אנו נמצאים בתוך בית משפחה זעיר־בורגנית ברומא של סוף המאה התשע־עשרה. שמה של בעלת הבית הוא קקינה, וקקינה מתבוננת בשגרת הימים החולפת, מבעד לקיום שלו ומונוטוני. דאגותיה המרכזיות של קקינה הן תחזוקת הבית והעימותים עם סוזנה העוזרת, השיחות המערערות עם חברתה, וחייה עם בן זוגה, רופא גס רוח. ואז משתנה משהו פתא
בגיל 48 עדיין לא מצא מרסל בן־חָמו מה לעשות עם עצמו. מדירתו הארעית, שבה הוא מתרחק מאביו ובעיקר מאחותו - המגדלת לבדה את בנו בן השש, זמיר, באחד מיישובי השפֵלה הזניחים - יוצא מרסל למפגש חוזר עם המקומות "שלו" על פני הארץ, מקומות שבהם נקלע בעבר הרחוק או הקרוב יותר לאפיזודות אנושיות עזות וחָווה חוויות מפתי
שני דגים צעירים שוחים להם ביחד ופוגשים במקרה דג מבוגר יותר ששוחה לכיוון השני, מהנהן לעברם בראשו ואומר, "בוקר טוב, בחורים. איך המים?" ושני הדגים הצעירים ממשיכים לשחות כמה זמן, ואז לבסוף אחד מהם מביט באחר ואומר, "מה זה לעזאזל מים?"דיוויד פוסטר וואלאס מתבונן בשגרת החיים האמריקאית המובנת ביותר מאליה ומז