בספר זה, שראה אור לראשונה בשנת 1857, לאחר מלאכת כתיבה שנמשכה כעשר שנים, מביא הסופר האוסטרי אדלבֶּרט שטיפטֶר (1868-1805) את סיפור חייו הפיקטיבי של הגיבור, מילדותו ועד היותו לגבר צעיר, שאך זה עתה התחתן. עוד בהיותו ילד הוא לומד מדעים בכוחות עצמו ובעידוד הוריו ובהמשך הוא מקנה לעצמו בלמידה עצמית ידע גם באומנות ובהיסטוריה; כל דמותו מזכירה למעשה "איש אשכולות" רנסַנסי. לפנינו רומן חניכה שהמחבר סינן מתוכו את כל מה שמכוער, שגרתי ובן חלוף. הדמויות הן מקרב הבורגנות שהתבססה, או מקרב האצולה הנמוכה. התיאורים המוקפדים תמיד חדורֵי אסתטיקה, ולא פעם מתקבל הרושם כי המחבר למעשה מצייר באמצעות מילים. גם שני סיפורי האהבה בספר – שאחד מהם מגיע לידי מימוש והאחר לא – מתרחשים בממדים רומנטיים בלבד. התיאורים בספר, הכתובים בלשון עשירה, נוגעים בתחומים רבים: אומנות, היסטוריה, אדריכלות, פילוסופיה ועוד.
ניטשה ראה בשלהי קיץ את אחת מפסגות הפרוזה הגרמנית; קרל קראוס ראה בשטיפטר רב אמן דגול, וגם תומאס מאן ראה בו את אחד הסופרים המעניינים ביותר והמעמיקים ביותר בספרות העולמית. בספרו מסכת הרומאן והסיפור האירופי כותב ברוך קורצווייל: "זעזועים נפשיים קשים. מבט חודר לאפשרויות הדימוניות של החיים, הם מקור מחצבתה של התמימות בסיפורי שטיפטר לא פחות מאשר בסיפורי עגנון", עמ' 59.