"אימא", פנתה אלי בתי ערב אחד, "אימא, מה זו ההערכה הזו שאת עושה כל הזמן?"
"הוי", נאנחתי. "קשה להסביר. מה פתאום את שואלת?"
"המרצה שלנו למדיניות ציבורית אמרה לנו היום שההערכה היא מקצוע חתרני. הערכה היא מקצוע חתרני?"
"כמו בכל דבר בהערכה, תלוי את מי שואלים", עניתי.
כך, תוך שימוש בדיאלוגים אותנטיים, ובשפה יומיומית מתמודדת מירי לוין-רוזליס עם שאלות רחבות כמו מה הם מקורות הידע של ההערכה? מהו ההקשר החברתי וההיסטורי שלה? כיצד ניתן להתמודד עם מורכבות העולם שבו פועלת ההערכה וכיצד ניתן לתת קול לתרבויות שונות ולנרטיבים שונים?
הספר מציג סוגיות משמעותיות להבנה, המשגה וביצוע של הערכה בסוגי תוכניות שונים, ובגישות הערכה מגוונות. הדיאלוגים מכסים היבטים שונים של הערכת תוכניות כמו סוגי הידע שההערכה משתמשת בהם ומאפיינים מעשיים ואתיים של התחום. הכותבת מתייחסת להערכה כאל פעולה לקראת תכלית, ובוחנת לאור תפישה זו את החובות, הזכויות ובעיקר האחריות של המעריך.
מירי לוין-רוזליס מציגה את נושא הערכת התכניות כתחום מובחן ועצמאי שמשתמש באופן ייחודי לו בתחומי ידע מחקריים ותיאורטיים רחבים. כל אחד מפרקי הספר יכול לעמוד באופן עצמאי, וביחד הם מציגים גישה מקיפה ומגובשת להערכת תכניות.
הספר מיועד לעוסקים בהערכה ולצרכניה, לסטודנטים להערכה בתחומים השונים, ולמוריהם.
ד"ר מירי לוין-רוזליס מעריכה תוכניות, מלמדת הערכה, חוקרת הערכה וכותבת על התחום יותר משלושים שנה. כמרצה בכירה וראש היחידה להערכה באוניברסיטת בן-גוריון, כיהנה כראש התוכנית לתארים מתקדמים בהערכה. במכון מופ"ת שמשה ראש תוכנית (בשיתוף) של התוכנית להערכה ומדידה למורי מורים. והייתה אחראית ללמידה ארגונית במכון דוידסון לחינוך מדעי שליד מכון ויצמן למדע. הייתה ממקימי איל"ת – אגודה ישראלית להערכת תוכניות ויו"ר שלה במשך מספר שנים. כיום חברת הנהלת האגודה.