הרומן של פרנץ ורפל, ארבעים הימים של מוסה דאג (1933), מספר את סיפור ההתגוננות וההצלה של קבוצת כפרים ארמנים בזמן הג'נוסייד הארמני בשנת 1915. אף שהספר נכתב בשנת 1933, הוא עדיין רלוונטי ואקטואלי מאוד, ונחשב לאחד ממאה הספרים החשובים והמרתקים של המאה העשרים. "ספר לדורות", כפי שנכתב עם הופעת הספר בעברית; "ספר נאצל, שקריאתו היא בגדר כמעט חובה לכל אדם אינטליגנטי. וחובה זו הופכת לעונג", נכתב אז בניו יורק טיימס.
הספר עוסק בטרגדיה הארמנית, אך יש בו ללא ספק התייחסות למתרחש בגרמניה הנאצית. בעת גמר כתיבתו ויציאתו לאור, היטלר כבר היה בשלטון, וספריו של ורפל עלו למוקד יחד עם ספרים רבים אחרים ב'אוטו דה פה' של הספרים במאי 1933. ורפל מתואר בביטאון האס־אס "כסוכן אויב, שרקח ובדה מלבו את מעשי הזוועה כביכול שהטורקים ביצעו נגד הארמנים."
ורפל מספר על הארמנים, אבל חושב בפירוש גם על היהודים בזמנו, כפי שממחיש הספר שבידיכם. ארבעים הימים של מוסה דאג היה הספר הנקרא ביותר (יחד עם מלחמה ושלום) בגטאות בפולין והיווה לאנשי המחתרות באירופה מקור השראה והתייחסות, כפי שממחישות הדוגמאות המרגשות שמביא אורון. גם לאנשי היישוב היהודי בארץ ישראל היווה הספר מקור הזדהות והשראה, בין השאר בעיצוב 'תוכנית מצדה/תוכנית כרמל', שנקראה גם 'תוכנית מוסה דאג', שהתכוונה לארגן את היישוב להתגוננות עצמית לנוכח הסכנה של פלישת צבא גרמניה הנאצית בשנת 1942. אורון חושף את המידע הזה לראשונה.
הקורא בספרו של ורפל מתקשה להאמין שהספר נכתב לפני השואה ולא אחריה. ורפל אמנם כתב רומן היסטורי יוצא דופן באיכויותיו, אבל מרכיבי כתיבתו הם על־זמניים ומתייחסים בבירור אל ההווה ואל העתיד האנושי באשר הם, כולל ההווה והעתיד שלנו בישראל היום.
פרופ' יאיר אורון, מחלוצי חקר הג'נוסייד הארמני, הוא מחוקרי הג'נוסייד החשובים בעולם. פרסם יותר משלושים ספרים בנושאי הג'נוסייד, הוראת השואה והג'נוסייד בישראל ובעולם, זהויות יהודיות וישראליות, ויחסי יהודים־פלסטינים. בשנים האחרונות הוא מתמקד בהוראת הג'נוסייד בישראל ובעולם ובחקר תופעת המצילים — אנשים שסיכנו את חייהם והצילו בני אדם במקרי הג'נוסייד השונים במאה ה־20 ובפתחה של המאה ה־21.