✍ Scribed by ססר איירה
No coin nor oath required. For personal study only.
"אם קיים בימינו סופר הקורא תיגר על כל תחום אפשרי, הרי שזה ססר איירה... כשמתחילים לקרוא את איירה אין שום אפשרות לעצור" רוברטו בולניו "ססר איירה יהיה הארגנטינאי הראשון שיזכה בפרס נובל לספרות" קרלוס פואנטס "אני לא נוהגת לקרוא סיפורים קצרים. לרוב הם מעציבים אותי כי הדמויות באות והולכות במהירות רבה כל כך ונראה שלא נפגוש אותן שוב. אבל הסיפורים של איירה נדמים לרסיסים מתוך יקום מחובר ההולך ומתרחב כל הזמן" פטי סמית "איירה מעורר תחושה צוננת ומרירה-מתוקה - כמו גביע של גלידת תות מורעל." ניו יורק טיימס "יש שתי אפשרויות: או שאנחנו עומדים לפני אחת הפואטיקות הרדיקליות ביותר של הספרות העכשווית, או שהכול בעצם אי-הבנה אחת גדולה" לטראס ליברס "איירה הוא סופר שאין אפשרות לעצור אותו" הגרדיאן "כל אחת מהיצירות הספרותיות של איירה - כמו כל אחת מהפרעות הקריאה - מחוללת עולם אפשרי." הרפר'ס מגזין "החשיבות הספרותית של איירה, כמו של סופרי מדע בדיוני רבים, היא בכך שהוא מביא אותנו לפקפוק בקו שבין מציאות ופנטזיה" לוס אנג'לס רוויו
📜 SIMILAR VOLUMES
"בבוקר אחד של חודש פברואר התעוררה ויקטואר בלי שזכרה דבר מהערב הקודם ומצאה את פליקס שוכב מת לידה, במיטה שלהם. היא ארזה מזוודה, קפצה אל הבנק ולקחה מונית לתחנת הרכבת מונפרנאס. היה קר, האוויר היה צלול, כל הזוהמה נקבצה בפינות הרחוב. ... ויקטואר חיפשה על המסך את הרכבת הראשונה שתיקח אותה הכי רחוק שאפשר, וה
נשף המסכות של איש האמון הוא הרומן האחרון שכתב הרמן מלוויל, ובמובנים מסוימים אין זה הרומן האחרון שלו בלבד, אלא "הרומן האחרון" בכלל, יצירה שכמו מטרימה את סופה של הסוגה הספרותית הזאת ומציגה את קצה. זהו כביכול סיפורו המוזר של זר מסתורי, איש האמון, נוכל מומחה ואמן תחפושות, שעולה בבוקר 1 באפריל, יום השוטי
נובלה מאת הציירת, אשת האמנות והביוגרפית של אנדרה ז'יד, שהצליחה להנציח במילים את האירוע המכונן ביותר בחייה.
תום ותמימות נעורים של רועי צאן בכפר נידח, רווי דלות ועבודה מפרכת, מתנגשים ברומן 'צל השרביט' בכוחות אפלים של תשוקה וכישוף. בבדידות ההרים הסלעיים התלולים המתכסים שלג בימים הקרים, מעל לערוץ נהר הוָויוֹנְט, גואים היצרים והמספר זינוֹ לא מצליח לעמוד מול פיתוייה של אשת ראג'ו, ידידו ושותפו במחלבה. היצר הבלת
היצירות המקובצות בספר הזה נכתבו בתקופה שצרפת היתה, אולי, מרכז העולם. הבה נדמיין מדינה שמייצרת ומתמלאת בזמן קצר רומנים מהפכניים, ציורים, בתי קפה, אופנה, מוזיקה קאמרית, חנויות, הוגי דעות, מכוניות ראשונות ותנועות אמנות לאין-ספור. אנו מתבוננים כעת ב"בל אפוק" או ב"מאה התשע-עשרה הצרפתית הארוכה" שנמשכה עד
יוסף זיס אופנהיימר - הידוע בכינוי "היהודי זיס" - הוא מן הדמויות החשובות ביותר בדברי ימי האנטישמיות. ב-1733 נעשה אופנהיימר ל"יהודי החצר" של הדוכס קרל אלכסנדר, שליט המדינה הגרמנית הקטנה וירטמבּרג, אך עם מותו המפתיע של הדוכס עצרו הרשויות את אופנהיימר, העמידו אותו למשפט, ודנו אותו למוות באשמת "עבירות" ש