בגיל 36, סמוך להשלמת עשר שנות התמחות בנוירוכירורגיה, אובחן אצל פול קָלָנִיתִּי סרטן ריאות שלב 4. יום אחד הוא היה רופא שטיפל בנוטים למות, ולמחרת - חולה שנאבק על חייו. וכך, באחת, העתיד שהוא ואשתו ראו בדמיונם התאדה.
בספר "בטרם לכתי" מתעד קָלָנִיתִּי את המעברים שלו מסטודנט לרפואה נאיבי ו"מוטרף", כפי שהוא כתב, ו"מהשאלה מה מקנה לחיים מוסריות ומשמעות, אם כל האורגניזמים מתים", לנוירוכירורג בסטנפורד שהתמחה בתחום המוח - המקום המכריע ביותר בזהותו של האדם, ולבסוף למטופל ואב טרי שמתמודד עם מותו הקרוב.
מה הופך את החיים לראויים לנוכח המוות הקרב? מה אנחנו עושים כאשר העתיד אינו עוד סולם אל יעדינו, אלא הוא מישור של הווה תמידי? מה פירוש הדבר להביא ילד לעולם, לטפח חיים חדשים שעה שחיים אחרים דועכים? אלה הן כמה מהשאלות שקָלָנִיתִּי נאבק בהן בספר, בדרך הנוגעת לעומקי הלב ומשופעת בתובנות בהירות.
פול קָלָנִיתִּי מת במרץ 2015, בעת שעבד על ספר זה, אך דבריו ממשיכים לחיות כמורי דרך וכמתנה לכולנו. "התחלתי להבין שהתייצבות פנים אל פנים מול היותי בן תמותה שינתה במובן מסוים הכל ולא-כלום", הוא כתב. "שש מילים מתוך טקסט של סמואל בקט החלו להדהד שוב ושוב בראשי: 'אני לא יכול להמשיך. אני אמשיך'".
ב"בטרם לכתי" תמצאו הרהורים בלתי נשכחים ומצווי חיים, על האתגר שבהתייצבות מול המוות ועל היחסים בין רופא למטופל, פרי עטו של סופר מזהיר שלרוע מזלו היה בשני התפקידים.
מאז יצא לאור בתחילת 2016, נמצא ספרו של פול קָלָנִיתִּי חודשים רבים בראש רשימת רבי-המכר של ה"ניו יורק טיימס". הוא נמכר ביותר מ-450,000 עותקים בכריכה קשה וב-150,000 עותקים בגרסה דיגיטלית בארצות הברית בלבד. הספר תורגם ל-33 שפות.